הגעת ה"צ'אפארל"
אנשים
אירועים
הגעת ה"צ'אפארל" – גדוד 946 – מלחמת יום כיפורים ההקמה והעשור הראשון
בשלהי המלחמה, כאשר הגיעו באחת מן הטיסות הרבות של הרכבת האווירית האמריקאית, שני כלים חדשים ועליהם טילי "צ’אפארל" מתקדמים, שוב נקרא שראל אל הדגל ונשלח באופן אישי ע"י קהנ"ם כדי לקלטם ולפקד עליהם. עד לאותו רגע, לא שלחו האמריקאים ציוד נ"מ כלשהו ברכבת האווירית והתמקדו בעיקר במשלוחי טנקים, ארטילריה וחימוש עבורם, כמו גם רובי M16, תחמושת וציוד רב אחר. רק עקב בקשות חוזרות ונשנות של ישראל מארה"ב לשלוח גם ציוד נוסף כגון כלי נ"מ וכו', נעתרו האמריקאים ושלחו את כלי ה"צ’אפארל" וגם שני כלי "וולקן" שלא נעשה בהם שימוש עד לסוף המלחמה.
ישראל שראל וחיילים וקצינים נוספים מגדוד ה-40 מ"מ הנייח שהיה פרוס בסיני במהלך המלחמה, יצאו למרכז הארץ על מנת להתארגן לקליטת הנשק החדש. בהעדר כל ניסיון קודם עם המערכות הללו, כמו גם כל ספרות הדרכה עברית או מדריכים שיאמנו את האנשים על הכלים החדשים, מצאו עצמם שראל וחברים מתרגמים את ספרות ההדרכה האמריקאית לעברית. בתוך כך בנה שראל דגמים מאולתרים מקרטון ועץ של הפאנלים של המכשירים עם שעונים ומתגים מצוירים, ועליהם התאמנה הקבוצה ולמדה את המערכת באופן ראשוני. כך הם למדו הכל בתרגול יבש ובמהירות רבה. בתוך 40 שעות מרגע נחיתת המערכת בארץ, שיגר ישראל שראל טיל ראשון במטווח חי וכשמונה שעות לאחר מכן, היו כבר פרוסים בסיני לאחר שהגיעו לשם במטוסי "הרקולס" של חיל האוויר.
בהמשך חברה הפלגה אל כוח של סיירת מטכ"ל וכוח ה"צ'אפארל" החדש, שאך זה הוקם עם הגעת הטילים ברכבת האווירית האמריקאית, שיועד לארוב למסוקים מצריים שהיו עסוקים בהובלת אספקה לארמיה השלישית המכותרת, ובהברחת קציניה הבכירים חזרה למצרים. ביום הגנה הפלגה על סוללת ה"הוק" בראס דהייסה ועל כוח ה"צ'אפארל" מפני התקפות קרקעיות, ובלילה בין ראס מסלה לעיון מוסא. "ציד" המסוקים המצריים הגיע לשיאו, כאמור, באותו "ליל מסוקים".
מיד החלה ההתארגנות לטובת יירוט מסוקי הארמיה השלישית המצרית, שהגיעה לשיאה ימים ספורים לאחר מכן, בליל ה-29/10, הוא "ליל המסוקים".
בעת שהיחידה החדשה היתה עסוקה בקליטה והשמשה מהירים של המערכת החדשה, יצאה מן הארץ לארה"ב ב-16/10, בהתראה של שלושה ימים בלבד, משלחת שהייתה מורכבת ממסו"לים, קצינים צעירים, טירונים וטכנאים מכל מערך הנ"מ, בפיקודו של אלי קינן. מטרת המשלחת הייתה ללמוד את מערכת ה"צ’אפארל" בזמן הקצר ביותר ולהביאה לארץ. המשלחת עברה את ההכשרה במתקן האימונים של צבא ארה"ב באל פאסו, טקסס, שם עברו כבר בעבר משלחות נ"מ לא מעטות מישראל. המשלחת עברה מרתון של לימודים ואימונים בצורה אינטנסיבית ומאומצת ביותר, מרתון שנמשך 19 ימים ולילות, כמעט ללא שינה.
בימים היו מתאמנים ובלילות היו יושבים ומסכמים את האימונים ובמקביל מפתחים תו"ל ומילון מונחים מקצועי, ששמשו את מערך ה"דרקון" כל השנים שלאחר מכן.
האימונים כללו לימודים עיוניים ופריסות סוללה שכללו נהיגה ופריסת הכלים, כיוונם ותפעול תקלות. לסיום בוצעו מטווחים של 12 טילים שמתוכם פגעו עשרה במטרותיהם.
משלחת זו היוותה את הבסיס להקמתו של גדוד ה"דרקון" הראשון – 946, בפיקודו של מפקד המשלחת אלי קינן, שהתמנה להיות המג"ד הראשון שלו.
זמן קצר לאחר תום המלחמה, באמצע נובמבר 73, הגיעו הכלים החדשים באוניה לחיפה. בסוף החודש הם כבר היו בביסנ”ם בהרצליה, נקלטו, נערכו וב-5/12 היה כבר הגדוד מוכן לפריסה. הכלים נפרסו בסיני בזוגות, בבח"א 27, בבח"א 30, ביב"א 503 וביב"א 506.
בסיני נערך הגדוד דרומית לסואץ, וזאת בעקבות מידע שהארמיה השלישית המצרית ממשיכה לקבל אספקה. לאחר שלא אירע דבר בגזרה זו, התקפל הגדוד ועלה לרמת הגולן, שם פרס בשתי סוללות. סוללה אחת פרסה בקו התילים בדרום רמת הגולן, והשנייה בצפון הרמה. הכלים החדשים היו אטרקציה בקרב כוחות צה"ל באזור, שלא ידעו מהן ה"אלפות" המשונות הללו, שלא נראות כמו ה"אלפות" של התותחנים. רשמית, צה"ל פרסם את דבר קיומן של סוללות ה"דרקון" רק כשנתיים לאחר קליטתן.
בתקופת ההתשה בגזרה הסורית, שנמשכה לאחר מלחמת יום הכיפורים, זכה הגדוד הצעיר בהפלה היסטורית משמעותית.
הסורים ביצעו חדירות אוויריות בצפון רמת הגולן בנתיב די קבוע מהצפון ויציאה בדרום הרמה. בעקבות כך הוחלט לפרוס סוללת "דרקון" בצומת מעץ ובאזור מזרעת בית ג'אן. ב-7/5/74 חדרה רביעיית מטוסי "מיג 17" סורית באותו נתיב קבוע מצפון לרמה. הצוות הצפוני איתר את המטרות, הכוון עלה על המטרה, קיבל ממנה צליל נעילה, קיבל פקודת אש ולחץ על ההדק. לאכזבתם הרבה היה זה טיל עקר. הכוון נלחץ ולא ידע כיצד להגיב, ובינתיים חלפו המטוסים ועברו גם מעל לצוות השני, שכנראה היה מחוץ למעטפת הביצועים של המערכת והטיל לא פגע. המטוסים המשיכו וחלפו גם מעל הצוות שהיה פרוס בצומת מעץ. שם נעל הכוון על המטוס הראשון, קיבל צליל נעילה ושיגר. המטוס נפל בקצה המובלעת באזור תל שאמס. חגי ברנע, אז הכוון ולימים קצין בגדוד, סיפר את זכרונותיו מן האירוע: "הטיל יצא לעבר המטוס וכולם נעמדו והסתכלו כיצד הטיל רודף אחר המטוס ונכנס פיזית מאחורה לתוך המנוע ומתפוצץ בפנים...הוא התרסק מאחורי תל שאמס...ראינו פטריית עשן ענקית".
הייתה זו ההפלה המבצעית הראשונה בעולם באמצעות מערכת טילי "צ’אפארל" ובהחלט יריית פתיחה מרשימה ומשכנעת לגדוד הצעיר שאך זה הוקם.
