הגעת ה"צ'אפארל"
אנשים
אירועים
גדוד 946 - ה"דרקון" – העשור השלישי – האינתיפאדה , קליטת הרמית והארמיט מעבר הגדוד לסאסא וסגירתו
את חגי החליף בתפקיד יאיר דורי שלימים היה למכהנ"ם, ושבתקופתו, ב- 90-92, במקביל להמשך התעסוקה באזור מחנות המרכז בעזה, עסק הגדוד גם בהכנות אופרטיביות למהלך קרקעי עם מספר אוגדות משוריינות, הכנות שכללו ביצוע מודלים, סיורים והכנת פקודות. באותה תקופה היה הגדוד חביר לאוגדה 252 וקיבל בכך אישור להיותו גדוד איכותי. בתחום בניין הכוח עיצב הגדוד את תפיסת ה"ארמיט" וקלט מערכת אב-טיפוס ראשונה. בכך הונחה התשתית לקליטת המערכת בגדוד בשנים שלאחר מכן. אחרי יאיר דורי נכנס לתפקיד המג"ד אבי קרנכל, שכבר היה מג"ד 947 בעברו. בין השנים 92-94, בילה גם הוא את רוב זמנו בעזה רק שהפעם בפעילות רבה יותר כנגד חמושים. המשך קליטת ה"ארמיט" וביצוע אימון סוללה ואחריו אימון גדוד כאשר התו"ל נכתב תוך כדי ההתארגנות, שבמהלכה גם בוצע השיגור הראשון של ה"דרקון" בשילוב "ארמיט". בין השנים 94-96. פיקד על הגדוד אודי כהן תחת פיקודו המשיך הגדוד בתע”ם בפעילויות נ"מ ובפעילויות שינוי יעוד לאורכה ולרוחבה של המדינה. האירוע הטרגי מתקופתו של אודי כהן, היה מותו של סרן יאיר כהן ז"ל בעת פעילות מבצעית של הגדוד בעזה כתוצאה מפגיעת אוטובוס אזרחי אותו ליווה בג'יפ שלו.
בין השנים 1996-1999, פיקד על הגדוד אורן בר-טל. תקופת פיקודו סימנה את תחילת התעסוקה המבצעית בקו-סגול ואת הסבת שתיים מסוללות הגדוד ל-"חובט". כמו כן הוקנתה לגדוד יכולת ראיית לילה ושיגור "דרקונית" כנגד "שק-עור", בניסוי שהוכיח יכולת גבוהה מאד. התבצעו גם שיגורי "דרקון" משופר ע"י כל כווני הגדוד, כולם בהצלחה מלאה, הן בהצגת היכולות במסגרת הסידרה הקרבית המשולבת של קורסי קציני היבשה והן באימוני הגדוד. שיגורי "ברקן" מוצלחים התבצעו ע"י סוללת "דורס". שני צוותי "רמית" נוספים נקלטו בגדוד ונקלט צוות לוחמות ה"רמית" הראשון.
בתקופתו של אורן התחיל גם המעבר של גדוד 946 לאגד צפון.
את אורן החליף בתפקיד נועם בן-יהודה עד לשנת 2001. המעבר בין הגזרות היה המאפיין המרכזי בתקופתו. הגדוד החל לבצע תעסוקה מבצעית ייעודית ברכס רמים עם מערכות ה"דרקון" ותעסוקות בשינוי ייעוד בקלקיליה, רמאללה ובית-לחם. גזרת בית-לחם הייתה סוערת במיוחד באותה תקופה עם תחילת האינתיפאדה השנייה, ושיאה באירועי התבצרות המבוקשים בכנסיית המולד בבית-לחם והירי אל עבר שכונת גילה בירושלים. שוב באו לידי ביטוי המוכנות והיכולות לבצע שינויי תעסוקה ומעברים בין עיסוקי נ"מ ייעודיים לעיסוקים מבצעיים בשינוי ייעוד בגזרות שונות.
את הדרך המשיך צביקה חיימוביץ' עד לשנת 2003 כאשר ברקע המשיכה לרחף כל הזמן שאלת המשך קיומו של מערך ה"דרקון". תחת פיקודו התאפיינה פעילות הגדוד במגוון משימות של סוללות ה"דרקון" וה"ברקן". פעילות ייעודית בקו-כחול ועיצוב תפיסת ההגנה כנגד "שק-עור" לאחר נסיגת צה"ל מלבנון. "היה לי ברור שזו הזדמנות מצוינת לחבר את הגדוד לגזרת הפעולה העיקרית שלו יחד עם הצורך לשנות את תפיסת ההפעלה המבצעית בקו-כחול ולהתאימה למתאר הפעילות של אחרי הנסיגה מלבנון ולהיערכות של גדודים הטרוגניים. הגדוד הוביל פיתוח תפיסה שגם תּוּקפָה, ועל פיה ההיערכות לאורך הגבול הלבנוני תהיה מעורבת "דרקון" ו-"מחבט". כך מצאו עצמם שני גדודי מתנייע לאורך הגבול בהיערכות הטרוגנית". סיפר צביקה.
בד בבד ביצע הגדוד גם פעילויות נ"מ מבצעיות ב"מתכים", בעין שמר ובחרמון, והמשיך לעסוק בפעילות באיו"ש, בגזרת בית-לחם ובשלהי התקופה בעציון שם מצוי היה הגדוד בעצומה של לחימה יום יומית. חיילי הגדוד עמדו ופעלו תחת אש במוצבים, בסיורים ובעמדות אותם החזיק הגדוד לאורך הגזרה.
מעבר הגדוד מבסיס חיל-האויר בתל-נוף למחנה הקבע העצמאי בסאסא, החבירה האופרטיבית לאוגדת "המפץ" והשילוב המצוין עם אגד 168, היוו את השינויים המשמעותיים ביותר בדרך לעיצוב דרכו העצמאית של הגדוד והכוונתו למקום הלחימה המיועד כמו גם לשינויים מנטאליים אחרים.
בין תעסוקה אחת לאחרת, עסק הגדוד גם באימונים ובטיפוח הכשירויות, כמו גם במעבר סוללת ה"ברקן" מנגמ"ש ל"האמר".
ב-8/4/03, נתקבלה החלטה על סגירת מערך ה"דרקון" בצה"ל בעקבות אילוצים תקציביים והצורך לבצע שינויים ארגוניים בחיל-האויר ובמערך הנ"מ. לפיכך נסגר גנמ"ם 946 ב-15/10/03 ובכך הסתיים פרק במערך הנ"מ ואגד 168 איבד את הגדוד הצעיר ביותר בשורותיו, זמן לא רב לאחר קליטתו במסגרתו.
מרגע קבלת ההחלטה השתנתה משימת הגדוד והפכה להיות ממוקדת כולה בטיפול בפרט. המשבר היה גדול ואנשים קיבלו את הבשורה באופן קשה. נגדים ואנשי קבע בעיקר, שהגדוד היה כל חייהם, עמדו לפתע לפני שוקת שבורה והיו זקוקים למענה ולתמיכה. צריך היה למצוא לכל אחד מן האנשים את מקום השירות הבא שלו. למצוא את הדרכים למיצוי המקצועי והאישי של כל אחד. בשלב ראשון נעשה כל זאת כאשר הגדוד המשיך במשימותיו המבצעיות עד הרמה הגבוהה ביותר, תוך שהמשיך לקבל שבחים על פעילותו ממח"ט עציון. לאחר מכן המשיך הגדוד ונתן סיוע גדודי לקורס מסו"לים וביצע את כל משימותיו עד לרגע האחרון, ללא פשרות וללא מחשבה על יום המחר. הייתה זו תעודת כבוד יוצאת דופן לגדוד על כל חייליו ומפקדיו שהוכיחו שהאמון שניתן בהם היה ראוי ביותר.
טקס סגירת הגדוד במחנה סאסא, אליו עבר בגדוד רק שנתיים קודם לכן, במעמד מפקד חיל-האויר ומפקדי מערך הנ"מ, היה מרגש מאד. "כמג"ד אינך מצפה לקפל את הדגל בפעם האחרונה אלא להעבירו לבא אחריך כדי שימשיך להוביל ולהצעיד את הגדוד, אך לא כך היה" סיכם צביקה חיימוביץ את תקופת פיקודו על הגדוד כמג"ד האחרון. "ערב הסגירה הפך לאירוע של הגדוד לדורותיו, מאות ממפקדי ולוחמי הגדוד מהעבר, גדשו את אולם בית החייל בתל-אביב, והיה זה למעשה ערב שהוקיר וסגר מעגל של שלושה עשורים של פעילות מפוארת, שכללה כזכור הפלה מבצעית וייחודית בעולם של מערכת ה"דרקון", פעילות מבצעית בלבנון ומחוצה לה, שינויי ייעוד, אימונים, תרגילים ועוד".
מסע ה"דרקון" הסתיים שלושים שנים לאחר הקמתו, בשלהי מלחמת יום הכיפורים 1973.
